בן 28 בנופלו, תושב בית שמש
נולד בכ״ה בתמוז תשנ״ו )1996( להוריו מהרט וטג׳יטו, אח שלישי מתוך חמישה ילדים.
בנימין נפל בקרב בדרום לבנון בתאריך ח׳ בכסלו תשפ״ה )8.12.2024( כתוצאה מפיצוץ מטען, במהלך משימה לחשיפת פירים ולאיתור אמצעי לחימה.
בנימין נפל יחד עם חבריו לנשק יבגני זינרשיין, שגיא רובינשטיין וארז בן אפרים. לאחר שהצליחו לגלות ולהוציא כלי נשק ומשגרים שהיו מכוונים לעבר יישובי הגבול.
בגבורתם ובנחישותם, הם סיכלו איום משמעותי וחירפו את נפשם למען ביטחון תושבי ישראל.
לפני שירותו הצבאי, בנימין היה במכינה הקדם-צבאית ”ימין אורד“ בחצור הגלילית. שם צבר אינספור חוויות וחברים, ששמר איתם על קשר גם בהמשך חייו.
אפילו ברגעים הקשים, הוא שמר על חיוך, אופטימיות, והכניס אנרגיות חיוביות לכל החבר‘ה סביבו.
את שירותו הצבאי ביצע בחטיבת הצנחנים. לאחר שסיים טירונות, יצא לקורס מ“כים וסיים אותו בהצטיינות. חבריו מספרים שתמיד רצו להיות בקרבתו הוא הפך כל רגע לקל יותר, גם כשהיה קשה
ומייאש. בני ידע לקחת אתגרים ולהפוך אותם להזדמנות לצחוק, לשמוח ולחזק את כולם.
בשבעה באוקטובר ,2024 בשעות אחר הצהריים, בני הוקפץ למילואים – אך למעשה, כבר מהבוקר היה מוכן לצו השעה.
מאותו רגע ועד לנפילתו, הוא שירת בגבורה בחזית הצפון. בחודשים הראשונים עוד זכה לרענונים קלים, אך בהמשך מצא את עצמו יחד עם חבריו ישן תחת כיפת השמיים, באוהלים, בשיא הקור.
הארוחות היו דלות, שעות השינה מועטות, אך מעולם לא נשמעה ממנו תלונה לא ציוץ, לא מילה.
הכל נעשה באהבה, במסירות אין קץ לארץ ישראל ולחבריו לנשק, שאיתם חלק כל רגע של שליחות ושל הקרבה.
חבריו לפלוגה מספרים כמה בנימין היה מסור, מחויב ונכון להפוך עולמות למען אחרים. כמה דאג, הצחיק ושימח את כולם עם החיוך הגדול שלו.
בפרידה הכואבת, אחיו הגדול, שי, ספד לו ואמר: ”תתפלל עלינו, איפה שאתה נמצא עכשיו. תתפלל לבורא עולם שיוציא אותנו מכל הבעיות, מכל
הצרות, ומכל המלחמות בינינו לבין עצמנו, בין האוהבים ובין האויבים שלנו.“
זעקתה של אחותו הקטנה, אדיס, ביטאה את כאב המשפחה והחברים: ”אוי אוי, איזה אסון נפל עלינו... אוי, הלב שלי נשבר.“
בנימין השאיר אחריו מורשת של גבורה, נתינה, צחוק, אהבה ואחווה אמתית. ה' יקום דמו.