רב־סמל ראשון ישראל עמר נפל ביום ח’ בתשרי תשפ”ו (30.9.25), והוא בן 34 בלבד. ישראל שירת כלוחם חילוץ והצלה בפיקוד העורף, ונפל בעת שירותו במלחמת חרבות ברזל בהגנה על עם ישראל. הוא נטמן בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה. השאיר אחריו הורים, חמישה אחים, אישה ושלושה ילדים קטנים, משפחה אוהבת ועוטפת, שהייתה מרכז חייו.
ישראל נולד בשנת 1991 בפתח תקווה וגדל בבית מסורתי ומחובר לשורשיו. למד בבית הספר הממלכתי־דתי “נאות דוד” ובהמשך בישיבה הטכנולוגית ״כפר אברהם״ בעיר. עוד מילדות, ניכר הייחודיות שבו, טוב לב, נתינה, רגישות רבה לסובבים אותו וכישרון טבעי ללמוד ולהעשיר את עולמו. הוא אהב לקרוא, לחקור ולהבין, בעל סקרנות ושקדנות נדירה, ודייקן בכל מעשיו. כל זאת תוך חתירה מתמדת להרחבת ידע, תורני וכללי כאחד ושיתוף של הידע עם הסובבים אותו.
ישראל היה אדם ירא שמיים ובעל נפש רוחנית גבוהה, הקפיד לא לדבר לשון הרע על אף אדם. מתכונותיו הבולטות: ענווה, צניעות , הכרת הטוב, כיבוד הורים ויחס מכבד לכל אדם. בהגיעו לבגרות התחזק באמונתו ולמד בישיבת “אור החיים” בירושלים, בראשות הרב ראובן אלבז. זהותו החרדית הייתה עבורו יסוד מוצק, אך לצד זאת בערה בו אהבה גדולה למדינת ישראל. מתוך תחושת שליחות עמוקה ומתוך רצון כן לתרום ולהגן, בחר בצעד אמיץ ולא שגרתי עבור סביבתו, והתגייס לצה”ל. לכל אורך שירותו פעל במסירות, מתוך טוהר מידות ומתוך נאמנות לערכיו, לאמונתו ולאורח חייו ועם מחוייבות עמוקה לזולת.
בחייו עסק ישראל בשחיטה במקצועו, ובנוסף עסק כסופר סת”ם, כתב מזוזות ותפילין בקדושה, ביראה ובהקפדה אין קץ. עבודתו שיקפה את טהרת ליבו ואת דבקותו בעולם התורה, המצוות והמסורת.
ישראל היה איש של חסד, נתינה בסתר, של משפחתיות ואחדות. אדם מיוחד שאורו הפנימי ניכר בכל מקום שבו דרך. דרכו היוותה מקור השראה לסביבתו הקרובה ולכל מי שזכה להכירו.
יהי זכרו ברוך.